במעגל המשותף נשים וגברים שערכנו השבוע דובר, בין היתר, על הפיל שבחדר. אני לא מדבר כאן מטפורית. אלא ממש דובר על "הפיל שבחדר" מספר פעמים. במקרה שלנו, הפיל שבחדר זה המתח בין גברים ונשים. בהנחיה שלנו אנחנו לא מכוונים לדבר ספיציפית על גברים ונשים, אבל ההימצאות במרחב הקשבה משותף מעלה דברים, ולא כל הדברים מדוברים. אז עבורי, כשמתחילים להציף את הדברים האלו – הדברים שמרגישים אותם, שמשפיעים, שנוכחים, אני שמח.
בחלום שלי, אני נמצא במרחב אנושי בו מדברים על הפילים שבחדר. מדברים על החששות והפחדים, להיפגע, לפגוע, שיסתכלו עלי בעין לא טובה. חשש להכנס לעימות. חשש להבין שפגעתי. מרחב אנושי קשוב ואכפתי, שמעודד אנשים להביא את עצמם, מתוך הבנה שכל קול חשוב. שלכל קול יש מקום בעולם. מקום שבו יכולה לפרוח האהבה לבני האדם.
האם גם לכם יש חלום כזה? אתם רוצים לקחת חלק ביצירת מרחב שכזה?
מבחינתי, המפגש האחרון של המעגל נשים וגברים כלל הרבה ממש שייחלתי לו: הרבה שיתופים חשופים, נוגעים, מרגשים, תוך כבוד לאחרים ולעצמי, וגם לדבר על הלא מדובר. שזה עבורי מרגש ממש.
הרגשתי גם רגישות באוויר. מעגל שבו מגששים מה זה אומר לשתף את עצמי מול קבוצה של גברים ונשים, חלקים זרים לי לגמרי.
וזה גם מובן – זו לא קבוצה המשכית שמאפשרת תהליך, שהאמון בה נבנה בהדרגה. זה מפגש חדש פעמי של פחות מ-4 שעות, ובמקום מסויים מהווה שיקוף לעולם שבחוץ – הרבה רצון להיפגש מהול בתחושה שלא מספיק בטוח לי להביא את עצמי ממש.
ובכל זאת, מה אם ניתן יותר מקום לדבר על מה שאנחנו לא מרגישים בנוח לדבר? על מה היה חשוב לנו שאחרים ואחרות ידעו? ירחיבו את התפיסות שלהם? האם המפגש יראה אחרת? האם הזמנה לדבר על מה אנחנו לא מרגישים בנוח לדבר (אבל בלי לפתוח את הנושא עצמו), ישנה את התחושה במעגל?
בתקשורת מקרבת אומרים שהרבה פעמים רק לשתף את הצורך – מרגיע אותו. גם בלי שנותנים לו מענה. כי מתקבל מענה על צורך אחר – צורך בנראות.